איך עושים פוליטיקה סטודנטיאלית בצרפתית

חידה לשבת: בכמה מערכות בחירות משתתף סטודנט ממוצע בקמפוס צרפתי? בין הפותרים נכונה יוגרל פנקס לבוחר בכריחת עור יוקרתית וזוג כרטיסים להקרנת וי.איי.פי. של תשדירי בחירות.

אתחיל עם אוצר מילים בסיסי:

* אגודת סטונדטים בצרפתית היא למעשה איגוד סטודנטים, על משקל איגוד עובדים. ובגלל שהצרפתית מכורים לאיגודי עובדים אז יש להם מילה אחת קצרה וקולעת בשביל זה, הלא היא הסינדיקאט. בסיינס-פו בו אני לומדת, המונה כ- 9,000 סטודנטים, כאשר כמעט מחציתם זרים, יש 5 סינדיקטים שונים: ימין, שמאל, יותר שמאל, אפוליטי ונייטראלי. השנה מוקם גם סינדיקט שישי מיוחד לסטודנטים הבינלאומיים. כל סטודנט יכול לרכוש לו חברות בסינדיקט המועדף עליו, דבר המאפשר לו להשתתף בבחירות הפנימיות של הסינדיקט. דמי החבר בסינדיקט הם בין 10 ל-20 יורו לשנה.

* אומנם יש מילה אחת לאיגוד עובדים, אבל באוניבריסטה קיימים איגודים משני סוגים, והסוג השני מכונה 'אסוציאציה'. בסיינס-פו יש 78 אסוציאציות שונות, החל מאגודת חובבי התרבות הרוסית 'סאמובר' וכלה באגודה איסלאמית, פמיניסטית, פילוסופית ופואטית. גם התאים המפלגתיים ושלל האגודות הספורטיביות נכללות בהגדרה זו. פעם בשנה מתקיים יריד בן שבוע ימים בו כל האסוציאציאציות מקימות דוכן, מחלקות פליירים וסוכריות טופי ובמהלכו הסטודנטים מצביעים בבחירות, שכולן מתנהלות באינטרנט, לשתי האסוציאציות המועדפות עליהם. כל אסוציאציה שמגיעה ל-120 קולות מקבלת הכרה ומימון מהאוניברסיטה. דמי החבר באסוציאציה הם בין 10 ל-15 יורו לשנה. כמה נקודות ראויות לציון: האסוציאציות מקבלות זמן ומרחב המוקדש להן בלעדית, ללא הצורך לחלוק אותו עם דוכן של בנק לאומי או להתחרות בחלוקת הפליירים בדיילים של פלאפון. האוניברסיטה רוצה בקיומן של האסוציאציות ועושה כל דבר כדי שהן יהיו שם. באתר הבית שלה מצויין בגאווה כמה אסוציאציות יש בה, היא שולחת מיילים עם דברי הסבר כיצד ליצור אסוציאציה ומאיצה בסטודנטים להשתתף בבחירות. מה עושה אוניברסיטת תל אביב? דורשת מאות שקלים עבור שימוש בכיתות להרצאות חיצוניות או לא מאפשר שימוש בכיתות בכלל, כמו למשל בבניין גילמן, גובה 1200 ש"ח עבור העמדת דוכן של ארגון או עסק סטודנטיאלי בשוק של יום רביעי ובעיקר לא עושה שום דבר אקטיבי כדי לעודד סטודנטים להתארגן.

הדוכן של אגודת Samovar לחובבי תרבות רוסית

ההבדל העקרוני בין סינדיקטים לאסוציאציות הוא שהסינדיקטים הם ארגונים פוליטיים מיסודם, באופן פרודקסלי גם האפוליטיים שביניהם. הדבר שאומר שהם שואפים לארגן את הסטודנטים ככוח פוליטי ולייצגם בועדות השונות, ברמת הנהלת האוניברסיטה וברמת מוסדות איזוריים וארציים של משרד החינוך – כלומר בכל מקום בו נקבעת מדיניות הנוגעת לעניינם של הסטודנטים. בסה"כ יושבים הסטודנטים ב-4 ועדות שונות בסיינס-פו, וב-3 ועדות חיצוניות (אחת איזורית ושתיים ארציות). כל הסטודנטים בלי קשר לחברותם בסינדיקט זה או אחר משתתפים בבחירות לכל אחת משלושת הועדות החיצוניות. האסוציאציות הן בגדר מועדוני תרבות, ללא מבנה דמוקרטי פנימי וללא עניין בשביתות כלליות או בשריפת צמיגים. חוץ מזה יש גם תאים של מפלגות ועוד כל מיני יצורי כלאיים, אבל העיקרון אמור להיות ברור.
הנציגות בועדות הן פיסגת הדמוקרטיה הסטודנטיאלית עבור הצרפתים ואני אקדיש לנושא פוסט נפרד. גם על מבנה הדמוקרטיה הפנימית בכל סינדיקט אכתוב יותר בפירוט. בינתיים אפנה את תשומת לב הקוראות והקוראים לכך שקודם כל הבחירות לועדות הן ישירות, וגם סטודנטים עצמאים יכולים להתמודד בהן. שנית, קרב הבחירות ניטש סביב הדברים החשובים באמת והם הנציגות בתוך המנגנונים בהם מתקבלות ההחלטות הגורליות הנוגעות ישירות לרווחת הסטודנטים. אין נציגי חוגים, ואיש מהמועמדים לא כותב במצע הבחירות שלו שהוא אלוף בהזזת מועדי מבחנים. כאן הכל פוליטי.

בינתיים נשמע מרשים לא? אפשר אפילו לחשוב שכל מה שהסטודנטים הצרפתים עושים מהבוקר ועד הערב זה להתאגד, להתאגד ולהתאגד. מסכנים, בקושי יש להם זמן לחטוף איזו חתיכת בגט עם קממבר לארוחת 10 ועוד איזה איזה כמה שבלולים בחמאה בצהרים מרוב שהם עסוקים בלעצב יחדיו את עתידם הקומונלי הוורוד. אולם עיתון הסטודנטים האינטרנטי letudiante.fr מדווח שלמשל בשנת 2010 1% בלבד מהסטודנטים בצרפת רכש לו חברות בסינדיקט (בהשוואה ל- 63% עובדים מאוגדים באוכלוסיה הכללית), ורק כ-8% השתתפו בבחירות לועדות השונות. אז למה זה טוב כל הדמוקרטיה וכל הבירוקרטיה הזאת? שאלה מוצדקת בהחלט, והינה כמה מסקנות ראשונות שהסקתי בינתיים מהתצפיות שלי:

לפני שאדבר על פוליטיקה אתחיל מחיי החברה והתרבות. 78 אסוציאציות!!! בואו נספור שניה כמה כאלה יש בת"א: התא הרציני והפעיל ביותר הוא סולידריות, אח"כ נגיד יש את מגמה ירוקה, למרות שלא בטוח אם היו להם יותר מחמש פגישות בחמשת השנים האחרונות. אפשר לספור את הלל. אבל גם הלל וגם מגמה ירוקה שניהם סניפים מקומיים של ארגונים ארציים ולא יוזמות גראסרוטס סטודנטיאליות. הקבוצה הפמיניסטית של החוג למגדר, ומועדון הסרט ההיטורי של החוג להיסטוריה הן אולי שתי היוזמות היחידות שצמחו מלמטה ומתוך אוניברסיטה.  יש עוד כמה ארגונים שפונים לסטודנטים דוברי הערבית, יש את מועדון הדיבייט של האגודה… אבל תכלס, על כמה מהם שמעתם? בכמה מהם הייתם או רציתם להיות או יש לכם חברים שהיו? כמה מהם מצליחים לקבל חדר מהאוניברסיטה, שלא נדבר על כסף? אולי זה המקום לשאול למה זה חשוב. קודם כל בקמפוס אורבני לסטודנטים יש מספיק אופציות חברתיות ותרבותיות בתוך העיר. שנית, למה לא מספיקים האירועים שמארגנת מפעם לפעם האגודה או חוגי הספורט של מרכז הספורט? השאלות האלה מעניינות מאוד ומחזירות אותי לדיון בשאלה למה צריך חמישה סינדיקאטים. אז ראשית, צריך 78 אסוציאציות גם מפני שאפילו בעיר שוקקת תרבות לא תמיד יש מקום ידידותי לסטודנטים לשתות יחדיו תה מהסאמובר שלהם או לדבר בנוחות על החוויה של להיות סטודנטית מוסלמית. אבל הרבה יותר מכך, זה מאפשר דמוקרטיזציה אמיתית של החיים החברתיים הסטודנטיאליים ומייתר את הצורך בארגון גג פטרוני בעל מונופול על ההסדרה של חיים אלה. בנוסף יש לכך עוד שתי תופעות לוואי רצויות. האחת היא שהסטודנטים לומדים כבר מגיל צעיר, ובצרפת הם מגיעים לאוניברסיטה בגיל 18 בלי שלימדו אותם קודם להסתדר בטורים עורפיים ולציית לפקודות, הם לומדים בעצמם מתוך העשיה להתארגן, ליזום, לקחת אחריות ועוד מיני קלישאות מהמדריך למהפכן המתחיל, או לסתם אזרח אחראי שאחר כך ילך להצביע בבחירות. תופעת הלוואי השניה היא שנוצרות רשתות חברתיות, שמייצרות רשימות תפוצה, מסגרות דיון וקבוצות לחץ, כי חלק מהאסוציאציות הן פוליטיות בהחלט (למשל אסוציאציאציות סביבתניות, אסוציאציות לקידום השלום במזרח התיכון וכדומה). והינה החיבור הלוגי, כפי שהבטחתי. גם ריבוי הסינדיקטים מאפשר את אותם הדברים, קרי דמוקרטיזציה של ההתאגדות הסטודנטיאלית על תופעות הלוואי שלה. לכל סינדיקט מבנה ארגוני שונה, אסטרטגיות פעולה שונות ויעדים שונים, למרות שהפערים בעמדותיהם המוצהרות לא בהכרח תמיד גדולים ויש ביניהם שיתופי פעולה רבים. אולם בנוסף זה מאפשר עוד דבר מה מאוד חשוב, והוא את הפוליטיזציה של הקמפוס. הריבוי גורם לכל אחד מהסינדיקטים לחדד את מסריו ולהתעמת אם העמדות המנוגדות, ובכך לייצר דיון ציבורי שברגים קריטיים יכול ממש להתלהט. פוליטיקה כאן היא לא מילה גסה.

ואף על פי כן, בהיותינו אנשי מעשה, שיעורי ההצבעה הנמוכים לא נותנים לנו מנוח. אולי כל זה עובד רק בתיאוריה? אכן, בתיאוריה זה עובד רק בתיאוריה, אבל בפרקטיק כל כמה שנים הסינדיקטים מוציאים את הסטודנטים לרחוב, משביתים את הקמפוסים ומשתלטים על בניינים. תנועות המחאה החשובות האחרונות היו ב- 2006, 2007 ו-2009. כמו שאמר לי טום פעיל של הסינדיקט הקומוניסטי הרדיקלי SUD-etudiante, שרשומים בו 400 חברים בלבד בכל הארץ: "כל השנה הסטודנטים לא זוכרים אותנו, לא אכפת להם מהבחירות והם לא קוראים את הפליירים שלנו, אבל כשמגיע המאבק, אנחנו מובילים אותו ואנחנו יכולים להוציא את כולם לרחוב ביום אחד."

* התשובה הנכונה היא 5. זהו המספר הממוצע של מערכות בחירות שבהן משתתף סטודנט בסיינס-פו: 1 לאסוציאציות + 3 לועדות חיצוניות + בין 0 ל-2 בחירות פנים סינדיקליות

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “איך עושים פוליטיקה סטודנטיאלית בצרפתית

  1. אני חושבת שהטענה שהסטודנטים "לומדים" דמוקרטיה באמצעות חברות באיגוד הסמובר היא לא משהו שאפשר להניח מראש, אלא משהו שצריך לבדוק.
    העובדה שהם מתעניינים בסינדיקטים רק בזמן של "בלאגן" מראה אולי דווקא חוסר קשר קשר בין הפוליטיות שלהם כשהם פוליטיים, לבין הפעילות הפוליטית השוטפת בקמפוס. הפעילות הפוליטית בקמפוס יכולה להסביר את הקיום של הגרעין המארגן, אבל לא את ההתגייסות של כלל הסטודנטים.

  2. קודם כל יש להפריד בין דמוקרטיה לפוליטיקה. דמוקרטיה היא ההשתתפות בתהליך קבלת ההחלטות באופן ישיר או באמצעות נציגים. פוליטיקה היא לצורך העניין ניהול המוסדות הדמוקרטיים והעיסוק בכוח ובסמכות. לא כל מי ששותף בתהליכים הדמוקרטיים, שותף או מעוניין להיות שותף בפוליטיקה שלהם ולא כל הזמן. וזה בסדר. אם כולם היו עושים פוליטיקה כל היום, לא היה נשאר מי שיכתוב שירים או יגדל ירקות בגינה. למעשה זה מצב די טבעי שבימים כהרגלם הסטודנטים, במיוחד בבית ספר דורשני כמו הסיינס פו, ישקיעו את זמנם בעיקר בלימודים ולא בפוליטיקה. אבל מה שלא מובן כאן מאליו הוא ההתגייסות כשצריך. נראה לך שהאגודה בת"א יכולה לגייס אנשים בכזאת קלות?
    אז מה הקשר בין שתיית תה למחאות? כי להתגייס ולהתארגן זה משהו שצריך ללמוד, זה א'. ברגע שקבוצה של סטודנטים החליטה שהם רוצים עכשיו לפתוח מועדון איזוטרי והם הולכים ואוספים חתימות כדי להשיג הכרה של האונ', הם למדו לעשות משהו וגם קלטו שאם בא להם שיקום אירגון, זה פיזיבילי. האונ' רואה בהם אנשים מבוגרים, אחראים, אקטיביים וכו. ב', התשתית הארגונית הזאת מייצרת פרקטית רשתות חברתיות ורשימות קשר שאפשר להשתמש בהם לגיוס בפועל.
    כל זה עוד לא אומר שיש להם תודעה פוליטית. אותה צריך לפתח בנפרד. וזה שיש הרבה סינדיקטים שונים שמתקוטטים ביניהם זה הדבר שאמור לייצר שיח ועניין.
    ועכשיו עושים אחד ועוד אחד ויוצא סטודנט ששותה תה בשבת ומתבצר בבניינים בערב שבת.

    • עכשיו הקשר יותר ברור ונראה הגיוני. מעניין כמה מהסטודנטים פעילים באסוציאציות, כמה מארגנים, כמה משתתפים בבחירות או בפעילות.

  3. ובכל זאת ראוי לציין שרוב מוחלט של האסוציאציות אינן פוליטיות, בעוד רוב התאים באוניברסיטת תל אביב הם כן פוליטיים.
    למעשה, חברות באסוציאציות היא בעלת משמעות שונה באירופה. יש לדברים האלה חשיבות כאשר סטודנטים חסרי ניסיון בני 20 עם תואר ראשון ביד (כן, יש כאלה) מחפשים בנרות מה לרשום בקו"ח שלהם כדי שהוא יראה אטרקטיבי יותר. "ראש אגודת טועמי היין" אולי לא נשמע מרשים על קו"ח בישראל אבל מעסיקים אירופאים רואים בכך סימן ליכולות מנהיגות. הפואנטה שלי היא שהחברות באסוציאציות הללו היא פעמים רבות תוצאה של אינטרס פרטי צר ולאו דווקא של רצון לקדם ולשנות דברים בספרה הציבורית.

    הנקודה הזו באה להאיר על הניתוח שלך אך לא לגרוע ממנו. אין ספק שהפעילות הסטודנטיאלית בצרפת מרשימה בכל קנה מידה, בוודאי ביחס לישראל. נהנתי לקרוא את הפוסט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s